הגבלה ציבורית של תוכנית מתאר

ההגבלה הציבורית בעלת ההשפעה הברורה והפשוטה על המגרש והבית הינה: zoning regulations, שנובעת מתוכנית מתאר כללית, master plans. הגבלות או שמא הנחיות אלו כוללות את גודל המגרש המינימלי לבנייה, את מספר יחידות הדיור, תכנית מקסימלית לבנייה, מיקום הבנייה בתוך המגרש, מקסימום שטח בנייה לכל קומה והשטח הכולל, וכן הגובה המקסימלי המותר לבנייה.
לדוגמא תוכנית מתאר סטנדרטית מקטלגת את המגרשים עם תוויות:
R – 1 לבניית בית חד משפחתי פרטי.
R – 2 לבית דו משפחתי.
בעל מגרש יכול לבקש הקלות, variances, כדי לסטות מההגבלות, encumbrance, מהוראות תוכניות המתאר השונות מרשות לאחרת. מדובר בדרך כלל בבקשה כי בעל המגרש חש מקופח בכך שאיננו יכול לממש בנייה, כפי שקיבל בעל מגרש סמוך אחר.
כך גם בנוגע לבקשה לשימוש חורג, nonconforming use. מדובר בבקשה לבצע שימוש במגרש שלא על פי ייעודו לפי תוכנית המתאר. נניח שהוא שרוצה לפתוח קליניקה למרפאת שיניים בבית שמיועד למגורים. אגב, אם תוכנית המתאר השתנתה לאחר שהחל שימוש כזה או אחר בבית אזי המדובר ב- legal nonconforming use. נניח שהיה מותר להשתמש בקומה מהבית לצורך משרד, ולאחר שנים של שימוש בבית כמשרד, נכנסה לתוקף תוכנית מתאר אשר אוסרת שימושים מעורבים של מגורים ומשרדים.
קטגוריה נוספת של הגבלות ציבוריות נוגעות להוראות בטיחות, safety regulations, וכן להוראות כלליות לבנייה, building regulations. כך הרשות המקומית, municipal housing, אינסטלציה סניטרית, חשמל, בטיחות אש, ואין סוף מערכות הבית.
קטגוריה נוספת שניתן לראות בה כקטרוגיה נפרדת נוגעת לנגישות, right of access, אל המגרש וממנו. כך למשל מגרש שצריך מעבר לכביש הראשי. או צנרת גז, חשמל, מים, ביוב שנדרשים לעבור מתחת ומעל המגרש.
יש הנחיות ציבוריות משנת 1970 נוגעות לאיכות הסביבה, environmental impact report EIR . כך בכל הנוגע לטיפול במזהמים כגון אסבסט, גז רדון ועוד.

גלילה לראש העמוד