חוזה מכר

חוזה מוגדר מבחינה משפטית באופן הבא:
“An agreement between two or more persons which creates an obligation to do or not to do a particular act.”
כמובן שלפי ההגדרה הזו ישנם שלושה אלמנטים מרכזיים לכל חוזה:
הצעה, offer,
קבלה, acceptance,
ותמורה, consideration.

לרוב, קיומו של חוזה מותנה בקיומם של חמישה אלמנטים מצטברים:
שהצדדים כשירים לעסקה, competent parties. שהרי ילדים אינם כשירים לביצוע עסקאות.
החוזה צריך להצביע על פעולה או נושא, או שמא הוראות, subject. לדוגמא אם צדדים חותמים על סיפור של 'סינדרלה' שיהווה עבורם חוזה אין בכך כלום.
עניין נוסף הוא התמורה, consideration, היינו מה כל אחד מהצדדים לחוזה נותן ומקבל. אם מצוין כי המוכר מוכר את הבית אבל לא מצוין כמה ומה הקונה משלם עבור הבית הרי זה חוזה לקוי.
האלמנט הרביעי ההכרחי הינו מה שמכוּנה מפגש רצונות, mutual obligation . היינו שלא תהיה 'אי הבנה', אם המוכר חשב שמוכר את הדירה בקומה העליונה אך הקונה חשב שקונה את הדירה בקומה התחתונה – אז אין מפגש רצונות ואין חוזה.
האלמנט החמישי והאחרון – חוזה חוקי. ברור שאם שני גנבים חותמים חוזה לשתף פעולה – אז אין בית משפט שייתן את ידו לאכוף את החוזה (עליהם לפנות לבירור בעולם התחתון…)