מחוברים בבית שמושכר

כאשר הבית מושכר, הפסיקה של בית המשפט קובעת כי הולכים אחר כוונתו הסובייקטיבית של מי שהתקין את המטלטלין – objective intention. המבחנים של בית המשפט הינם:
מבחן הטבע של החפץ, nature of the article.
מבחן המיקום הטבעי של החפץ, manner in which it is attached
מבחן הנזק שבניתוק אותו חפץ מהבית, amount of damage
מבחן התאמת החפץ לבית, adaptation
מבחן הכוונה, intention . או במקרים מסוימים מדובר ב- accession.
על פי מבחנים אלו מפתח בית המנותק פיזית מהבית – ייחשב כחלק מהמקרקעין. שטיח מקיר לקיר יכול להיחשב כחלק מהבית למרות שהוא אינו מודבק או מולחם לרצפה. גם לפי מבחן המטרה וגם לפי יתר המבחנים ניתן להצביע על כך כי השטיח הינו חלק מהמקרקעין. בסופו של דבר במקרה שמישהו רוכש בית והצדדים חלוקים האם פריט כזה או אחר נמכר יחד עם הבית. בית המשפט ישתמש בהיגיון של האדם הסביר וישאל את עצמו: האם האדם הסביר היה מצפה כי אותו חלק יימסר יחד עם הבית אם לאו. למרות שמבחן זה כמובן חורג מהמבחן הקר של מטלטלין / מקרקעין.
אגב, בקלות יכולות היוצרות להתהפך. לא תמיד הרוכש ישאף כי פריט כזה או אחר ייכלל כחלק מהמקרקעין. טול דוגמא של השטיח שהבאנו לעיל. יתכן ואם השטיח ישן ובלוי ומכסה את כל רצפות הבית – שדווקא הרוכש יטען כי השטיח איננו מקרקעין וכי על בעל הבית להסירו בטרם ימסור את החזקה בבית לידי הרוכש.
ייתכנו מקרים שבהם הבנק שהעניק משכנתא יבקש לעקל את הבית (נניח בגלל איחור בתשלום החזרי משכנתא). גם כאן בית המשפט יכריע באותו האופן האם פריט כזה או אחר יחשב כמקרקעין ויעבור לבעלות הבנק. או שהמדובר בפריט שיחשב כמטלטלין ואז יישאר בבעלות מי שהתקין אותו.