משכנתא

מי שמקבל את ההלוואה, לרוב לקוח של בנק למשכנתאות, יכונה: debtor/ notemaker/ mortgagor/ trustor.
אך יש לשים לב כי לעיתים אין זהות בין בעל המקרקעין ללווה. המלווה עצמו יכונה: lender/ mortgagee .
מכל מקום הלווה נותן את שטר המשכנתא לנציג הבנק/ המלווה, המכוּנה: lender’s lawyer/ affiliated corporation/ officer/ trustee. הבנק מורה לנציג כי במקרה שהלווה מפגר בתשלומי המשכנתא – יהא על הנציג לממש את האמור בשטר המשכנתא.
המכירה עצמה תבוצע על ידי נציג הבנק, trustee, בהתאם לסעיף שבו חתם הלווה, power of sale, המאפשר לנציג הבנק למכור את הבית.
ישנן מדינות אשר משאירות את הבעלות על המקרקעין בידי המלווה/ הבנק. זהו הליך של installment land contract. היינו, הבעלות נותרת בידי הבנק עד שהלווה פורע את כל כספי ההלוואה כולל הריבית של ההלוואה. וכך, במקרה שיש צורך 'לממש' את המשכנתא אז הבנק מוכר את הבית.
מקבל המשכנתא יכול למכור את המקרקעין, כמובן בכפוף לתנאי המשכנתא. במקרה שמקבל המשכנתא יישאר חייב הרי שמדובר ב- assumption. ואם רק הקונה יישאר חייב למלווה הרי שיש לנו מקרה של nonassuming grantee.
אלא שעל פי רוב, הבנקים אשר מלווים את הכספים מכניסים בתנאי המשכנתא סעיף due – on – lase clause, שמאפשר לבנק לדרוש פירעון מלוא המשכנתא במקרה של מכירת המקרקעין.
ישנם מספר חוקים אשר מטרתם להגן על הצרכן בנושא משכנתאות. החוק המרכזי שבא להבטיח הליך הוגן במתן המשכנתא הינו: Dood – Frank Wall Street Reform and Consumer Protection Act אשר ידוע בכינוי Dodd – Frank Act.
כאשר הצרכן מפגר בתשלומי המשכנת, חובה על הבנק לבוא לקראת הצרכן, לפני שפועל לממש את המשכנתא.