מדידת שטחים של הבית בשיטה הישראלית

בישראל קיימות שיטות רבות ומגוונות למדוד את שטח הדירה. לכל שיטה מטרה אחרת, ולכל שיטה יתרונות וחסרונות. כך ישנה מדידה לצורך היתר בנייה, מדידה לצורך רישום בטאבו, לצורכי ארנונה, מדידה של שטח פנים, שטח אפקטיבי, שטח נומינלי, שטח לצורכי היתר בנייה, שטח לצורכי טאבו, שטח נטו ושטח ברוטו, שטח ברוטו של הברוטו ועוד מגוון המצאות.
המאפיינים החשובים לצורך המדידה הינם רבים: שטח פנים הדירה, שטח קירות חיצוניים, פנימיים, מרפסות מקורות ושטחים לא מקורים, שטחי שירות ואף שטחים משותפים של הבית המשותף, גובה מינימאלי לצורכי מדידה. במקום לפרט את השיטות הרבות שניתן נפרט את העקרונות בבסיס מספר שיטות.
ישנו שטח פנים הדירה שבו משתמשים לצורך רישום הדירה בפנקס הבתים המשותפים בטאבו. על פי שיטה זו, מודדים מעבר לשטח פנים הדירה גם את קירות הפנים, את המרפסות המקורות ואת היטל קירות חוץ, אך לא מחשבים שטחים משותפים או שטחים בלתי מקורים.
ישנו שטח הדירה על פי חוק המכר הישראלי, היינו דירה חדשה אשר נרכשת מקבלן לפי חוק המכר (דירות). שיטה זו דומה לשיטת המדידה לצורכי רישום הדירה בפנקס הבתים המשותפים בטאבו, אך כאן כן מודדים היטל קירות חוץ וקירות משותפים.
אם בקצה אחד יש את שטח הספונג'ה, שהינו נטו של הנטו, הרי שבקצה השני יש את שיטת 'ברוטו של הברוטו' שבה בנוסף לכל הנ"ל מחשיבים גם את החלק היחסי של השטחים המשותפים, וכל דירה לפי חלקה בשטחים המשותפים. על כל פנים השיטה שאימצו השמאים לצורך מדידת דירות מגורים הינה השטח האפקטיבי. על פי שיטה זו מודדים את שטח פנים הדירה בתוספת השטח שמתחת לקירות החוץ, מחצית מהשטח שמתחת לקירות המשותפים, וכן שטח המרפסות הפתוחות. על פי שיטה זו אין לכלול חלקים של השטחים המשותפים.